שר העבודה והרווחה מר איציק שמולי, בטל את “המס הנסתר” וחסוך מאות מיליוני שקלים למגזר העסקי בישראל

מגזר המעסיקים במדינת ישראל, כורע תחת עומס משבר הקורונה והמדינה מחפשת כל דרך על מנת להנשים ולהשאיר אותו “מעל המים”. במישור הכלכלי והחקיקתי, המדינה פועלת במרץ ומגבשת תכניות, פעימות ותיקוני חקיקה בקצב של עיסוי לב.

עתה מה שנדרש בנוסף מהממשלה זה להיפטר מהר ממשקולות עודפות המונחות כרגע על צוואר המעסיקים ומאיימות, ביחד עם משבר הקורונה, להטביע אותם.

דוגמא טובה למשקולת כבדה ואנכרוניסטית כזו היא “המס הנסתר” – דמי טיפול ארגוני” –  שריד משנות ה- 70 ונכון לימים אלו ממש, במציאות של משבר הקורונה, עלותו למגזר המעסיקים נאמדת במאות מיליוני שקלים לשנה.

עד כמה שזה ישמע מוזר, הסכומים הדמיוניים של “המס הנסתר” אפילו לא משולמים למדינה אלא לגופים פרטיים! קראתם נכון, בימים אלו בהם מעסיקים רבים בישראל מתקשים להחזיק מעמד, חקיקה אנרכוניסטית משנות ה- 70 מחייבת אותם לשלם לגופים פרטיים (ארגוני מעסיקים) מאות מיליוני שקלים בשנה!

כדי לטפל בבעיה, צריך קודם להבין אותה, אז נסביר:

בתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני- מקצועי לארגון מעסיקים)  אשר תוקנו כאמור בשנת 1977, נקבע עיקרון לפיו ארגון מעסיקים החותם על הסכם קיבוצי עם ההסתדרות זכאי לגבות בגינו “דמי טיפול ארגוני” מהמעסיקים העוסקים בתחום עליו חל צו ההרחבה.   האבסורד הוא שלא זו בלבד שהתשלום הינו לארגונים פרטיים, אלא שעל פעילות אותם ארגונים אין באמת כל פיקוח ממשלתי או אחר.

לכל זאת יש להוסיף שאותו מס נסתר אינו תחום כלל בזמן. כלומר גוף פרטי חותם על הסכם קיבוצי פעם אחת ומכוחו הוא רשאי לגבות סכום דמיוניים ממגזרים שלמים במשק הישראלי באין מפריע וללא סוף.

את העוול האנכרוניסטי הזה, שעולה למשק מאות מיליונים, אפשר לתקן מחר בבוקר ולסייע לעסקים הקורסים להתמודד עם משבר הקורונה. כל שנדרש הוא שינוי תקנה שיאפשר למעסיקים לבחור את ארגון המעסיקים בו הם מעוניינים להיות חברים באופן וולונטרי ולארגון הזה לשלם דמי חבר. את “המס הנסתר” בתקנות דמי הטיפול הארגוני הגיע הזמן לבטל!