סימון ארץ המקור של התוצרת החקלאית הנמכרת ברשתות השיווק

בימים אלו משרדנו מלווה הצעת חוק שעשויה לשפר את מצבם של החקלאים בישראל בתחרות מול יבואני התוצרת החקלאית מחו”ל. לא פחות חשוב מכך אנו מבקשים לשפר ולהשוות את מצבו של הצרכן הישראלי לצרכן במדינות המערב, בכל הקשור לזכותו לדעת מהיכן מגיעה התוצרת החקלאית שהוא רוכש ומניח על שולחנו.

חרף קשיים ומכשולים רבים (רבים מדי יש לומר) החקלאים שלנו מצליחים להוציא מאדמת ארץ ישראל תוצרת חקלאית מעולה ואיכותית כמותה תתקשו למצוא בכל העולם. (לא בכדי מכל העולם מגיעים לישראל ללמוד חקלאות ולא בכדי התוצרת הישראלית משווקת לכל העולם).

אלא מה, בשעה שהצרכנים בחו”ל יכולים לזהות ולבחור את התוצרת החקלאית המונחת לפניהם בתפזורת בשווקים לפי ארץ המקור (המדינה בה יוצרה התוצרת), לצרכן הישראלי העטוף בתוצרת חקלאית ישראלית מהשורה הראשונה בעולם, אין שום יכולת לדעת מהיכן העגבניה, האפרסק או הדג שהוא קונה בשווקים, כאשר אלו מונחים בתפזורת ואינם ארוזים. הסיבה לכך פשוטה, החוק במדינת ישראל אינו מחייב את רשתות השיווק לסמן ולהציג את ארץ המקור של התוצרת החקלאית הנמכרת בתפזורת. מהמצב הזה נהנים כמובן חברות השיווק והיבואנים שיכולים למכור לצרכן הישראלי כל תוצרת העולה על רוחם, מכל מקום נכשל בגלובוס, כמעט בכל מחיר שמתאים להם, גם אם מדובר בתוצרת באיכות ירודה ביותר.

מנגד, החקלאי הישראלי מפסיד את כל היתרון שהוא והמדינה השקיעו בו כל כך הרבה. כך, “המוח היהודי” מגדל תוצרת חקלאית מעולה, אבל הוא לא יכול למתג ולשווק אותה לצרכן הישראלי משום שרשת השיווק לא מחויבת לסמן את התוצרת כישראלית.

הנפגע העיקרי מהמצב הזה הוא הצרכן הישראלי שנשללת ממנו כל אפשרות לדעת מהיכן התוצרת החקלאית שהוא קונה, כאשר לרוב לארץ המקור של התוצרת יש השלכות מרחיקות לכת, על טיבו, איכותו ובריאותו של המוצר.

את המצב המתואר לעיל, ראוי לתקן בחוק הגנת הצרכן ויפה שעה אחת קודם וזה מה שאנחנו עושים.  לצרכן הישראלי מגיע לדעת מהיכן העגבניות והמלפפונים שהוא קונה, והחקלאי הישראלי צריך לעמוד במצב שבו התוצרת החקלאית מסומנת, על מנת שניתן יהיה לשווק ולהנגיש אותה לציבור הצרכנים כתוצרת “כחול לבן”.