המדינה אומרת לא ל”נאמנות עיוורת” בתחום הקנביס הרפואי

החשש מפני “זליגת” קנביס לשימושים שאינם רפואיים וממעורבותם של גורמי פשיעה בניהולן של חברות לייצור קנביס רפואי מחייב התנהלות זהירה מצד המדינה המציבה רף גבוה למתן רישיונות לעיסוק בתחום.

בפרשת “תיקון עולם” שנידונה לאחרונה (עת”מ (י-ם) 44730-03-19 תיקון עולם בע”מ נ’ מנהל היחידה לקנביס רפואי), נבחן מתווה “הנאמנות העיוורת”,לפיו על מבקש – יזם שהרשויות לא מאפשרות לו להחזיק במיזם קנביס רפואי, להעביר את מניותיו לנאמן הפועל לפי שיקול דעתו הבלעדי וללא התערבות היזם/בעל המניות. (ראה למשל סעיף 52ז(א)(7) לחוק ניירות ערך).

בעניין “תיקון עולם”, בעל מניות אשר עסק בהצלחה רבה בתחום הקנאביס הרפואי, ביקש לייסד פעילות חדשה תחת חברת בת חדשה אך הרשויות לא אישרו את מבוקשו וסירבו לתת לו היתר לעסוק בתחום, משום שלטענתן יש בידי המשטרה מידע בעייתי לגבי היזם שלא מאפשר לתת לו רישיון.

ניתן להסיק מהפרשה כי במצב בו לרשויות ישנו “מידע בעייתי” לגבי יזם, הן לא יאפשרו לו אופציה לשמר ולו קשר רופף עם החברה הפועלת בתחום.

לאור עניין תיקון עולם, נראה בסבירות גבוהה למדי כי המדינה תדחה גם הצעות ל“ניהול עיוור” (ולא רק ל“נאמנות עיוורת”). כך, תדחה האפשרות להחזיק ב-50% בלבד ממניות חברה (אף כאשר ליזם לא מוקנות זכויות ניהול בחברה האם ובחברת הבת); תיפסל ככל הנראה, גם החזקת מניות לצורך קבלת רווחים בלבד; לא תתאפשר החזקת מניות על ידי נאמן ב”נאמנות עיוורת” ונראה כי תסורב אף כל אפשרות להחזקת חברת בת באופן שליזם לא תהא כל נגיעה לניהול ושליטה בה אך תישמר זכותו רק לקבלת רווחים מפעילותה.

נכון להיום, נראה כי המדינה סבורה שאין לקדם פתרון של מתווה נאמנות, שאינו כולל הנחייה לנאמן למכור את המניות תוך פרק זמן קצוב, משום שכך נותרת בידי בעל המניות אפשרות להשפיע על התנהלות החברה. השפעה זו עשויה להיות ישירה או עקיפה, והיא עשויה להמשיך ולהתקיים כל עוד ימשיך בעל המניות להוות את הגורם העיקרי שיושפע מהצלחת החברה או מהפסדיה. בנסיבות אלה, יוותר לבעל המניות תמריץ להשפיע על עסקי החברה בדרכים שונות ומגוונות, הגם שלא באמצעות שימוש בזכויות ניהול.

הדברים נכונים עוד יותר בנסיבות בהן מדובר בחברה פרטית, אשר כללי הממשל התאגידי בה אינם מבוססים כבחברה ציבורית, וקווי התיחום בין האורגנים השונים שלה, הלכה למעשה, מטושטשים יותר. על כן, מעצם טיבה וטבעה, חברה כזו נתונה יותר להשפעות בלתי פורמליות. חשש זה מתעצם כאמור, כאשר ‘בעל המאה’ העיקרי, נותר על כנו, והמחשבה שניתן יהיה לבודדו דה-פקטו מהיותו גם ‘בעל הדעה’ מוטלת בספק.

סיכומו של דבר, ככל שבעלי מניות מבקשים להציע למדינה הסדרה של “נאמנות עיוורת”, נראה כי לפחות בשלב זה, אין מנוס מכך שההצעה תכלול את מכירת המניות בתוך זמן קצר.