החקלאות בהסכם הקואליציוני לכינון הממשלה ה – 35 למדינת ישראל

בימים אלו, לאחר עבודה משותפת של התאחדות חקלאי ישראל, התנועות המיישבות, מרכז המועצות האזוריות ומשרד עוה”ד עוז, כוחן, בטשא, לוטן, עינב ושות’, חתמה התאחדות חקלאי ישראל על מסמך “פרק החקלאות להסכמים הקואליציוניים של ממשלת ישראל ה – 35.

 

להלן עיקרי המסמך שעל כל מפלגה לאמץ את עקרונותיו באופן פומבי טרם הבחירות:

  1. תקופת ייצוב
  • תקבע ‘תקופת ייצוב’ של 18 חודשים במהלכה תימנע המדינה ממהלכים חד צדדיים, ותגבש הסכמות רחבות והגדרת היעדים של חקלאות ישראל והדרכים למימושם. המהלך יתבצע בשיתוף הנציגות המוסמכת של חקלאי ישראל וביחד עם הגורמים האזוריים והארציים.
  • לצורך ביצוע פרק זה והוצאתו לפועל תוקם ועדה ממשלתית משותפת למשרד החקלאות ומשרד האוצר (להלן: “הועדה”) בראשה יעמדו השרים או מי מטעמם.
  • הרכב הועדה: נציגות משרד האוצר, נציגות משרד החקלאות, נציגות משרדי ממשלה קשורים, נציגות התאחדות חקלאי ישראל, נציגות תנועות ההתיישבות ומרכז המועצות האזוריות.
  • הממשלה מתחייבת להקצות למשרד החקלאות את המשאבים, התקנים והאמצעים הדרושים לצורך הקמת הועדה ופעילותה בהתאם להחלטות השרים.
  • הועדה תנתח את המשבר בחקלאות, תבחן את הצרכים, דרכי הסיוע והתקציב הדרוש לחיזוק החקלאות ותמליץ בפני הממשלה על דרך הסדרת הנושאים שנבחנו, בחוק, בתקנות, בהחלטות או בכל דרך אחרת. הועדה תגיש את המלצותיה ותכניתה (בשלבים או במקובץ עפ”י שיקול דעת השר) לחיזוק החקלאות, לאישור הממשלה (להלן: “התכנית לחיזוק החקלאות”) בתוך 12 חודשים מיום תחילת עבודתה.
  • הממשלה תכוון בהחלטותיה את נציגי משרדי הממשלה הנוגעים לתכנית חיזוק החקלאות לתמוך בתכנית ולהוציאה לפועל.
  • כל עוד לא התפרקה הממשלה, לא תתקבל או תבוטל כל חקיקה הנוגעת באופן ישיר לענייני החקלאות, אלא בהסכמה מראש של כל מרכיבי הקואליציה, למעט אם נאמר אחרת בפרק זה.
  • במסגרת התכנית לחיזוק החקלאות, הועדה תבחן ותתן המלצותיה לממשלה לגבי ענפי החקלאות השונים בין היתר בנושאים אלו: משק המים לחקלאות (הקמת גוף בין משרדי בשיתוף החקלאים שיידאג לפיתוח ושימור מקורות מים והספקתם במחיר סביר לחקלאות) ; מחקר ופיתוח (הקמת רשות חדשנות לחקלאות בראשה עומד המדען הראשי) ; יצירת “דור ההמשך” בחקלאות לרבות תכניות חינוך ; שמירה על השטחים הפתוחים ודרכי התמודדות עם הפשיעה החקלאית ; הקמת שוק סיטונאי / פלטפורמת סחר להגברת כוח השוק והתחרות של החקלאי המקומי ; הרחבת התפקידים והסמכויות של משרד החקלאות בתחומי החקלאות השונים (עובדים, קרקעות, מים, ייבוא תוצרת חקלאית, רגולציה וכד’) ; תמיכות בחקלאות ; קידום המשק המשפחתי ; שמירת ענפי החקלאות המתוכננים ; חשיפה לייבוא תוצרת חקלאית והגבלת מכסים.
  • הממשלה תפעל לביצוע התכנית לחיזוק החקלאות. סיעת ______ וייתר הסיעות המצטרפות לקואליציה מתחייבות לתמוך בתכנית. כמו כן, סיעות הקואליציה לא יתמכו בהצעות חוק בתחום החקלאות ללא אישור שר החקלאות.
  • ככל ששר החקלאות יתנגד להצעות חוק פרטית הנוגעת באופן ישיר לענייני החקלאות במדינת ישראל, כל מרכיבי הקואליציה יתנגדו להצעת החוק בכנסת תוך שימוש במנגנון של משמעת סיעתית.
  • הצדדים יגרמו לכך שכל מרכיבי הקואליציה יתמכו בכל הצעת חוק, תקנות, כללים וצווים משלימים בהתאם לאמור בפרק זה. שרי הממשלה יפעלו כל אחד בתחומו לשם יישום והוצאה לפועל של כל הצעת חוק או פעולה מנהלית אחרת הנדרשת לביצוע האמור בפרק זה.
  1. “חוק חקלאות” יחוקק חוק חקלאות בישראל

הסבר :  בישראל אין חוק המעגן את המדיניות החקלאית הכוללת על היבטיה השונים.  בארצות הברית ובאיחוד האירופי, היבטים שונים של המדיניות החקלאית מעוגנים בחקיקה ראשית ( Farm Bill בארצות הברית, וה – CAP  באירופה).

לחקיקה זו נלוות התאמות רגולטוריות משתנות ואולם היותם תחת מטרות החקיקה הראשית, מקנה וודאות טובה לכלל המשק ולמעורבים בעשייה החקלאית. הצעת חוק הועברה על ידינו למשרדי הממשלה ויש לקדמה במהירות.

 

  1. מחקר ופיתוח – הקמת ‘רשות חדשנות’ לחקלאות
  • א. לקדם הקמת רשות לחדשנות אשר בראשה עומד המדען הראשי של המשרד, במטרה להגביר העיסוק במחקר ובחדשנות ‘יישומית’.
  • ב. העמדת סל אמצעים אפקטיביים  – מענקים, הטבות מס וכדומה.

הסבר : החקלאות הישראלית מאופיינת בחדשנות ובהיותה חוד חנית בפיתוחים הטכנולוגיים. החקלאים מצדם, מצטיינים ביכולת אקלום של טכנולוגיות ושיטות גידול מתקדמות.

ויחד עם זאת, קיים  צורך (כפי שזוהה בזמנו ביחס לתעשייה), לתכלל את כל נושאי המו”פ והעוסקים בו, במטרה להביא לאופטימום את המטרות, האמצעים והביצוע – הן בתחום של גידולים וטכנולוגיות חדשות והן בייעול תהליכי היצור של כל ‘שרשרת הערך’ החקלאית.

תקציבים רבים מושקעים כבר כיום במחקר החקלאי –במכון וולקני, באוניברסיטאות, במו”פים האזוריים ובמגזר הפרטי. נדרש מיפוי ותכלול של כלל המו״פ על ידי רשות אחת.

 

  1. משק המים לחקלאות

כיום עוסקת רשות המים בהקצאת הכמות הכוללת ומשרד החקלאות אחראי על החלוקה למשקים השונים. מוצע להקים גוף בין משרדי, בשיתוף החקלאים שיעסוק בניהול כל נושאי המים לחקלאות על סוגיהן השונים וידאג לפיתוח ושימור מקורות המים לחקלאות.

הסבר : צריכת המים הכוללת בישראל בשנת 2017 עמדת על 2.3 מיליארד מ”ק מים, מהם – 53% – 1.25 מיליארד מ”ק נצרכים על ידי הסקטור החקלאי, וכוללים מים מכל הסוגים. המים הנצרכים על ידי החקלאות, משמשים להשקיית כ- 2 מיליון דונם הפזורים ברחבי הארץ.

רשות המים  היא  הרגולטור הממונה על משק המים בישראל, אך לעיתים קרובות קיים ניגוד עניינים בין צרכי משק המים הכללי לצרכי החקלאות.

נדרש גוף שיתכלל את נושא המים לחקלאות – האספקה, הפיתוח והמחירים, וזאת בהקשר לצרכי החקלאות (הזקוקה  ליציבות וודאות מצד אחד, וליכולות צמיחה מצד שני) ותוכניות הפיתוח.

יש לקבוע הקמת גוף בין משרדי, בשותפות עם נציגות החקלאים, שמתפקידו יהיה לספק את כלל היבטי ניהול המים לחקלאות. רשות המים, תהיה חלק מהגוף המתכלל, והמוציאה לפועל.

 

  1. עידוד התארגנות חקלאים – הסדרים כובלים

עיגון וביסוס הזכאות של העוסקים בחקלאות להתארגן ולהתקשר ביניהם בהסכמים כובלים. זאת במטרה לאפשר תכנון הייצור של תוצרת חקלאית על מנת לצמצם מצבים של עודפי ייצור מחד  (פגיעה בחקלאי) או תקופות של מחסור בתוצרת חקלאית טרייה מאידך (פגיעה בצרכן).

הסבר: כחלק מהזכות לתנאי ייצור נאותים, מוצע לקבוע כי – על אף הוראת כל דין – לעוסקים בחקלאות יש זכות להתקשר ביניהם בהסכמים כובלים – כמשמעם בחוק ההגבלים העסקיים תשמ”ח-1988.

במסגרת זו יקבעו הסדרים ומנגנונים שונים של תיאום או וויסות הייצור, העיבוד או השיווק של תוצרת חקלאית, במטרה למנוע או לצמצם מצב של עודפים בייצור או בשיווק של תוצרת חקלאית ולהבטיח בדרך זו תמורה נאותה לחקלאי בעד תוצרתו.

ענפי החקלאות סובלים מנחיתות מובנית, שעיקרה בכך שמעת שהחקלאי זרע/שתל/נטע את החלקה, לא ניתן עוד לעצור את תהליך הגידול – אלא במחיר של אובדן מוחלט של ההשקעה. החקלאי אינו יכול לעצור את “פס הייצור” ממהלכו, ואף אינו יכול “לייצר למדף”, והוא תלוי באופן מוחלט במצב שיהיה בשוק במועד הקטיף והשיווק. נחיתות זו, שעוצמתה רבה במיוחד אצל היצרן החקלאי הבודד, כמו גם התנודתיות המאפיינת את הייצור החקלאי ואת השווקים הקולטים תוצרת זו, מאיימים על היכולת להבטיח אספקה סדירה ויציבה של התוצרת האמורה, אלא אם יתאפשר לחקלאים לתאם ביניהם מהלכים, בין בדרך של תכנון מראש ובין בדרך של שליטה בדיעבד  על הייצור או השיווק. לפיכך, קיים הכרח בהתארגנות ובתכנון הייצור.

הזכות להתארגן ולתכנן את הייצור החקלאי מסוג זה מעוגן במספר דברי חקיקה ביחס למספר ענפים חקלאיים, וכן מוכרת בחקיקת המדינות המפותחות.

 

  1. תחרות הוגנת – חיזוק ושמירה על הייצור המקומי

יש לקבוע עקרונות המדיניות שיאפשרו תחרות הוגנת מול הייבוא, וליישמה במספר מסלולים:

  • עובדים זרים: צמצום היטלים ועלויות העסקה המושתים על החקלאים.
  • הקמת שוק סיטונאי / פלטפורמת סחר להגברת כוח השוק והתחרות של החקלאים.
  • מדיניות מכסי מגן כל חקיקה העוסקת בייבוא תוצרת חקלאית והמכס המוטל עליה, ובכלל זה פקודת תעריף המכס והפטורים, התקנות והצווים מכוחם לרבות כל חקיקה המאפשרת ייבוא תוצרת חקלאית, יעודכנו באופן שבו על מנת להפחית או לבטל מכסים על תוצרת חקלאית מיובאת ידרשו אף אישורי ועדת הכספים ושר החקלאות.
  • תמיכות בהשקעות ופיתוח קידום עדכון חוק עידוד השקעות הון בחקלאות.
  • קרן נזקי טבע הגדלת השתתפות הממשלה בפרמיות ביטוח נזקי הטבע כחלק מתמיכה בחקלאים.
  • עידוד צריכת תוצרת מקומית
    • קידום חקיקת חוק “הסטנדרטים”
    • קביעת חובת סימון ארץ המקור של התוצרת הנמכרת
    • בחינת מודלים נוספים:
  • התמודדות עם שיטת ה- LOST LEADER
  • חובת סימון ירקות ופירות (החוק הצרפתי).