הסכם החלב על פי יועמ”ש משרד החקלאות

לאור פניות רבות של רפתנים וחקלאים השואלים שאלות לגבי עמדתה של יועמ”ש משרד החקלאות בנוגע להסכם החלב, אנו מביאים בפניכם את עיקרי התייחסותה בנייר עמדתה:

  1. משרד האוצר ניהל את המו”מ בחוסר תום לב תוך הפעלת לחצים לא ענייניים. נאמר כי התנהלות האוצר “עולה כדי עושק וניצול מצוקה של המגזר החקלאי שנציגיו חשו שאין להם ברירה אלא לחתום על ההסכם, בתנאים אותם הכתיבו נציגי משרד האוצר”.
  2. ההסכם בעל השפעות אדירות על החקלאים ומשנה באופן דרמטי את פניו של ענף החלב בשנים הבאות. ההסכם עומד בסתירה לתכלית חוק תכנון משק החלב, התש”א 2011, על כן במקרה של שינוי בסדר גודל כה קיצוני צריך היה ההסכם להערך בחקיקה ראשית.
  3. נוסח ההסכם לא תואם עם הייעוץ המשפטי של משרד המשפטים.
  4. המו”מ נוהל ללא שהיו שותפים לו נציגי המחלבות “ובלי שנלקחו במאזן השיקולים והשפעותיו על המחלבות וזכויותיהן”.
  5. היועמ”ש מרמזת לכך שההחלטה של שר האוצר להפחית מכסים על מוצרי חלב מיובאים, לא נעשתה על יסוד תשתית עובדתית ראויה, מטעמים ענייניים ולאחר בחינת כל השיקולים.
  6. נציגי מועצת החלב לא נכחו בדיון ערב החתימה על ההסכם ולא צירפו את חתימתם להסכם. (נציג אגף תקציבים דרש ממנכלי”ת המועצה לחתום על ההסכם עוד בטרם זה עלה לדיון בדירקטוריון).
  7. במהלך הדיונים לא נלקחה בחשבון עמדת הדרגים המקצועיים במשרד החקלאות. עמדת אגף תקציבים דווקא כן הובאה בחשבון.
  8. מתווה הפחתת המכסים בהסכם אינו מקובל על הדרגים המקצועיים במשרד החקלאות ואינו משקף ביצוע איזון נאות עם ההגנה על הייצור המקומי הקבוע בסעיף 3(א) לחוק החלב.
  9. ההפחתה החדה ביותר של שיעור במכס מתבצעת בתאריך 1.1.2019 בעוד שהפיצוי כנגד הפחתה זו נפרס על פני כל תקופת ההסכם עד שנת 2025.
  10. מתווה הפחתת המכסים אינו כולל מנגנוני בקרה על תוצאות ההליך לאורך השנים ואין אפשרות להחזרת הגלגל לאחור.
  11. ההסכם מתערב שלא כדין בניהולה השוטף של מועצת החלב ולמעשה ישנם מספר נושאים אשר לא תואמו ונידונו עם המועצה לעומק.
  12. המשמעות המעשית של ההסכם הנה כי מחצית מהיצרנים הקיימים יחדלו מעיסוקם “רובם ככולם נמנים על המגזר המושבי”. מהלך זה מחייב דיון ציבורי ואינו יכול להתקיים במסגרת הסכם תחת לחץ.
  13. בהתאם לסעיף 2ד להסכם, החל משנץ 2023 יוקצו מענקי פרישה כהשלמה עבור ליטר מכסה מנויד. ואולם, ככל שההסכם יבוצע כלשונו צפוי כי רוב היצרנים יפרשו מהענף לפני 2023.
  14. ההסכם מפר את עיקרון “החומה הסינית” הקבוע בחוק ואשר עניינו הפרדה בין מכסות היצרנים המושביים לבין המכסות הקיבוציות. מילים אחרות ביטול מניעת רכישת מכסות של יצרנים מושביים קטנים ע”י יצרנים גדולים מהקיבוצים צריך היה להתבצע בתיקון חקיקה.
  15. האוצר העביר לידיו בהסכם את השליטה בתהליכי קבלת החלטות לצורך קביעת מחיר המטרה. כמו כן, ביטול מנגנון הפחתת מחיר המטרה בתקנות (סעיפים 6ד-6ז להסכם), מביא לכך שלא ניתן יהיה לקבל כל החלטה בוועדות ללא הסכמת האוצר.
  16. בסעיף 6ה להסכם נקבע כי סקר הוצאות הייצור של הרפתות יערך בשנת 2023 בלבד. עריכת הבדיקה חשובה לשרידות הכלכלית של הרפתות ובנסיבות אלו דחיית הסקר שאמור היה להתבצע ב 2019 אינה סבירה.
  17. החקלאים אולצו לשאת במימון ההתייקרות של מחירי מוצרי החלב למחלבות. אותה התייקרות אשר בגינה המליצה ועדת המחירים לשר האוצר להעלות את מחירי מוצרי החלב המפוקחים. במקום לעשות כדבר הועדה, ניצל האוצר את כוחו, הפעיל על החקלאים לחץ וקיבל את הסכמתם לשאת במימון ההתייקרות דרך הפחתת מחיר המטרה.
  18. עיגון מנגנון עדכון אוטומטי של מחירי מוצרי החלב שבפיקוח בהסכם, היה מהלך מתבקש שכן מדובר במרכיב משמעותי במשק החלב והדבר לא בוצע בניגוד להמלצת הדרגים המקצועיים במשרד החקלאות.
  19. בהסכם מובטחים מענקים דפרנציאלים עבור יצרנים מושביים. לדברי יועמ”ש משרד החקלאות מדובר במונח סתום וחסר משמעות, וכי במנהלת ההשקעות במשרד החקלאות לא קיימים “מענקים דפרנציאליים”. המשמעות, לרפתנים מושביים שמכסותיהם בגודל של 1.2 עד 2.1 מיליון ליטר, לא ינתנו מענקים כלל.
  20. מההסכם לא ברור האם המענקים ינתנו במסגרת חוק עידוד השקעות הון בחקלאות מה שמעלה את השאלה האם החקלאים ישלמו מע”מ עבור המענק האם לאו. (במסגרת החוק שיעור המע”מ שווה אפס).