הצעות חוק ותקנות משולחן הכנסת בנושאי חקלאות והתיישבות

  1. הצעת חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות (תיקון מס’ 8), התשע”ח–2018. הסבר: במדינות המפותחות ננקטים באופן מסורתי ועקבי צעדי מדיניות שנועדו לתמוך במגזר החקלאי ולחזקו. צעדים אלה נובעים מההכרה בחשיבותה הלאומית של החקלאות ומהרצון למנוע הדרדרות של המגזר הכפרי, זניחת קרקעות, אובדן תעסוקה והשתנות של הנוף החקלאי.לעיסוק בחקלאות תרומה ומשמעות החורגת מהייעוד המסורתי של אספקת תוצרת חקלאית. תרומותיה הציבוריות של החקלאות נובעות מהתועלות שהיא מספקת בתחומי ההתיישבות, החברה, התרבות, התיירות, האקולוגיה והסביבה. תרומות אלה כוללות: תרומות כלכליות (ערך הייצור החקלאי, ערכי נדל”ן הצמודים לנוף חקלאי, ערכי תיירות, פנאי ונופש), תרומות מערכתיות (שימור שטחים פתוחים), תרומות למשק המים (חלחול מי גשמים וקליטה של מי נגר), תרומות סביבתיות, תרומות אקולוגיות וכן תרומות חברתיות ותרבותיות.

    העוסקים בחקלאות מייצרים בפועל ערכים אלו מבלי שהם מקבלים על כך כל תמורה. ערכים אלו הם חלק מהמוטיבציה להמשך קיומה של חקלאות משגשגת .

     

    טרם הקמת המדינה שימשה ההתיישבות החקלאית מכשיר להגשת יעדים לאומיים: קליטת עלייה, פתרונות דיור, ייצור מזון, פריסה מרחבית בשטחי ארץ ישראל, ועוד. גם כיום, החקלאות מהווה מנוף לקידום יעדים של חיזוק ההתיישבות באזורים מועדפים. אחת התועלות המושגות באמצעות קיומם של ענפי החקלאות הינה פיזור אוכלוסייה וקידום כלכלי של הפריפריה, בדגש על הפן התעסוקתי. באזורי פריפריה החקלאות הינה מקור תעסוקה ופרנסה מרכזי המסייע לגיוון ההיצע התעסוקתי עבור התושבים.

     

    השטחים החקלאיים הינם תשתית לפעילות נופש ותיירות, שגם לה תרומה לגיוון מקורות התעסוקה. במקרים רבים, התיירות כלכלית יותר מהחקלאות שמתקיימת באותו שטח, כאשר אין ספק שהתיירות לא תתקיים ללא החקלאות התומכת בה. בנוסף לפעילות תיירותית, פעילות חקלאית יוצרת פעילות כלכלית נלווית במשק בענפים כגון אספקת חומרי גלם, טכנולוגיות, מכשור מתאים, וכו’. פעילות כלכלית זו תלויה במידה רבה בהמשך קיומה של פעילות חקלאית יציבה.

     

    ערכים ציבוריים אלה אינם משוקללים בהערכת תרומתה של החקלאות למשק ולחברה הישראלית, והעוסקים בחקלאות אינם מתוגמלים בגינם. החברה בכללותה, הדור הנוכחי והדורות הבאים, יוצאת נפסדת. הפסקת קיומה של חקלאות ונטישת שטחי חקלאות עקב חוסר כדאיות כלכלית תביא בעקבותיה לאבדן חלק נכבד מהתרומות הציבוריות ולפגיעה בשורה ארוכה של ערכים קיומיים לחברה.

     

    חוק עידוד השקעות הון בחקלאות התשמ”א – 1980, אמור היה להוות את המסגרת המרכזית להקצאת מענקים לעידוד השקעות הון בחקלאות. בפועל, במשך שנים, התקציבים שהוקצו לצורך מתן מענקים לפי החוק הלכו והתמעטו, בעוד שאירועים משבריים או פוליטיים שונים הביאו את משרדי האוצר והחקלאות, המופקדים על יישום החוק, לגבש הבנות בקשר להקצאת תקציבים במסלולי תמיכה מנהליים שמטרותיהם חופפות את מטרות החוק. מגמה זו שיקפה מדיניות רבת שנים של תיעדוף תקציבי נמוך להשקעות הון בחקלאות בכלל, להשקעות הון לפי החוק בפרט, וכן של שחיקה במעמדה של החקלאות בציבור ובממשלה ובתפיסתה כערך הראוי לפיתוח ועידוד, כחלק ממדיניות ארוכת טווח.

     

    לאור מגמה זו, המצטרפת לתהליכים חברתיים נוספים המשפיעים על החקלאות, עלול להיווצר מצב שהיקף הפעילות החקלאית יצטמצם, ועימו יאבדו התרומות הציבוריות של החקלאות למשק ולחברה.

     

    לפיכך, יש לנקוט צעדים ממשיים להפיכת החקלאות בישראל לחקלאות בת קיימא, שערכיה הציבוריים והסביבתיים ישמרו לאורך ימים. בכדי להשיג זאת, יש להביא לכך שפרנסת החקלאי תתבסס לא רק על המוצרים הסחירים שהוא מייצר אלא גם על תמורה שיקבל עבור התרומות הציבוריות והחברתיות שהחקלאות מייצרת, כאמור  – ביטחון תזונתי, התיישבות, נוף, איכות סביבה, תרבות ומורשת.

     

    לפיכך, מוצע לערוך רפורמה מקיפה בחוק לעידוד השקעות הון בחקלאות על מנת ליצור הקבלה ושוויון בין ההטבות הניתנות לתעשייה לאלו הניתנות לחקלאות. בהיבטי המס מוצע לקבוע ששיעורי המס המופחתים ישתוו לשיעורי המס הקיימים בחוק לעידוד השקעות הון, התשי”ט – 1959 (להלן – חוק לעידוד השקעות הון בתעשייה), ושתתאפשר קבלת הטבות מס ומענקים בתנאים נוחים. החוק יהווה מסגרת נורמטיבית כוללת לעניין השקעות הון בחקלאות, ויספק מענה משפטי ומעשי לצרכי החקלאות כיום.

     

     

     

    1. הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור משלוחים חיים לשחיטה), התשע”ח–2018.

    בתאם לדברי ההסבר של הצעת החוק, מטרת הצעת החוק היא להפסיק את הסבל החמור והמיותר שנגרם למאות אלפי בעלי-חיים שמיובאים לישראל לצורך שחיטה במסעות קשים ואכזריים.

    ישראל מייבאת כיום בשר טרי משורה ארוכה של מדינות באירופה ובדרום אמריקה. בשר זה נמכר בישראל במחירים נמוכים יותר ממחירי הבשר שהופק מבעלי חיים שיובאו לישראל בעודם חיים ונשחטו כאן. הסיבה למחיר הנמוך היא יתרונות שוק של בתי מטבחיים בחו”ל מצד אחד, וריכוזיות של מקטע השחיטה בישראל מצד שני.

    היקף הייבוא של בשר טרי לישראל צפוי לגדול בשנים הקרובות בעקבות שינוי במשטר המכס, באופן שהחל משנת 2020 תעמוד המכסה הכללית לייבוא בשר בקר טרי על 17.5 אלף טון, אליה מתווספות מכסות פטורות ממכס במסגרת הסכמים בילטרליים. נוסף על כך, ישנה אספקה של בשר טרי משחיטה מקומית. היקף הצריכה של בשר בקר טרי בישראל מוערך ב-20 אלף טון בשנה. נוכח האמור, מוצע בהצעת החוק לצמצם את היקפי המשלוחים החיים באופן הדרגתי, במקביל להרחבה הצפויה של היקף הייבוא הפטור ממכס, באמצעות מכסות ייבוא הפוחתות משנה לשנה.

     

    עו”ד גיל עוז: נדירים מאוד המקרים בהם החקלאים יכולים לחבור לארגוני צער בעלי חיים וליצור לובי חזק בכנסת למען מטרה משותפת. הצעת החוק הזו היא הזדמנות בהחלט ראויה!